רשלנות רפואית בניתוח כריתת כליה

רשלנות רפואית בניתוח כריתת כליה

* המאמר נכתב באדיבותו של עורך דין עופר סולר המייצג נפגעי רשלנות רפואית.

פעמים רבות אנו מגיעים לרופא עם תלונה מסוימת, לעיתים רבות אנו סובלים ממספר תסמינים שאינם תמיד קשורים האחד לשני, ישנם תסמינים שאמורים ל"הדליק" אצל הרופא נורה אדומה בעיקר כאשר תסמינים אלה חוזרים על עצמם שוב ושוב למשך תקופה ארוכה.

החשיבות של תיעוד ורישום, אשר סעיף 17 לחוק זכויות החולה מוקדש לה, היא חשיבות כפולה. היא חשובה הן מהפן הרפואי - על מנת להבטיח טיפול יעיל וטוב והן מהפן המשפטי, חוסר ברישום הוא נזק ראייתי כאשר מוגשת תביעה בעילה של רשלנות רפואית והוא יכול להעביר את נטל ההוכחה להעדרה של רשלנות אל כתפי הנתבע.

פסק הדין זליג ציפורה נ' קופת חולים לאומית עסק במקרה של רשלנות רפואית שהובילה לכריתת הכליה של התובעת.

התובעת ילידת 1945 גרושה ואם לשלושה ילדים אשר עבדה בתור קלדנית בבית משפט השלום בירושלים טופלה על ידי הנתבעת משנת 1990.

בכתב התביעה אשר כלל גם את חוות דעתו של המומחה ד"ר נפתלי הדס נטען החל מהחצי השני של 1996 החלה התובעת להתלונן בפני רופאת המשפחה ד"ר מה-נעים והציגה סימפטומים שונים בהם כאבים בגב התחתון, כאבים במותן שמאל, בחילות, ירידה במשקל, וצריבה בעת מתן שתן.

הרופאה סברה כי אלו הן חלק מהתופעות הבאות עם גיל המעבר והמליצה על משככי כאבים, כדורי שינה וכן טיפול פסיכולוגי. התובעת סבלה בין השאר וקודם לתלונות החדשות מכיב קיבה, מצד נפשי ירוד, עומס על שרירי הגב כתוצאה מאופי עבודתה ועישנה.

התובעת חזרה אל רופאת המשפחה בתלונות אלו שוב ושוב, לבסוף נתגלה כי התובעת סבלה מאבנים בשופכן ובשל איחור באבחון ובטיפול נדרש היה לכרות את הכליה.

עיקר המחלוקת בין התובעת לנתבעת היה לגבי הרישום הרפואי, התובעת טענה כי התלוננה לגבי כאבים בגב אך אלו לא הופיעו ברישום הרפואי. הסטנדרט לפיו נבחן הרישום הרפואי נקבע לפי הנחיות ארציות או קופתיות, על הרישום לכלול את התלונה, העבר הרפואי של המטופל, היסטוריה משפחתית, רגישויות, הרגלים וכדומה.

במקרה זה נקבע כי הרופאה המטפלת עומדת לכאורה בסטנדרטים הנדרשים אך בית המשפט התרשם כי התובעת היא אדם אשר מתלונן על כאבים ולפיכך לא היה ברור למה לא הופיעה תלונתה לגבי כאבי הגב וכן לא נרשם בתיעוד כי התובעת נשלחה לבדיקות שתן אשר לא הלכה אליהן כפי שטענה ההגנה.

קופת החולים טענה עוד כי התובעת נשלחה לבדיקת I.V.P  - פיאלוגרפיה תוך ורידית - צילומי רנטגן של דרכי השתן (בדיקה זו יכלה לאתר את הבעיה מוקדם יותר) אך לא ניגשה לבדיקה זו.

התובעת טענה כי מעולם לא הופנתה לבדיקה זו אך בעניין זה פסק בית המשפט כי אכן נשלחה לבדיקה, בית המשפט נדרש גם לשאלה האם על הרופא המטפל חובה לבצע מעקב אחר החולה הנשלח לבדיקה. מחד ישנם מקרים בהם על הרופא לבצע מעקב אך אי אפשר להטיל חובה זו על הרופא ביחס לכל המקרים מאחר וזהו נטל כבד מאוד, בסופו של יום קבע בית המשפט כי על התובעת מוטל אשם תורם של כ-30% עקב אי ביצוע הבדיקה.

בית המשפט קבע כי ד"ר מה-נעים התרשלה מאחר וצירוף הסימפטומים עליהם התלוננה התובעת היה בו כדי לעורר חשד ודרש בירור מעמיק נוסף.

לתובעת נקבעה נכות רפואית של 49.6% עקב כריתת כליה, צלקת עקב הניתוח ובקע בבטן שנוצר עקב הניתוח.

בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בסך 238,000 ₪ (לאחר ניכוי 30%) עקב הפסד ימי עבודה (לא נגרם אובדן כושר השתכרות), עזרת זולת, ניידות, כאב וסבל והוצאות רפואית. וכן נפסק כי הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד.

במידה ואתה או מי מיקיריך נפגעתם בשל רשלנות רפואית מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין המתמחה בתחום. עורך הדין יוכל לאסוף את התיעוד הרפואי ולערוך בירור באשר לסיכוי תביעה לקבלת פיצויים.



מאמרים אחרונים

קישורים
- סיסטיק פיברוזיס

חיפוש באתר



צור קשר:
שם:
דוא"ל:
טלפון:
תוכן:




מפת האתר

על מקרי רשלנות רפואית בעקבות כריתת כליה